החלטה בתיק רע"א 2481/12

1.        המבקש הגיש תביעה נגד המשיבים לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 6249-11-11), ובגדרה ביקש, כי יוצהר שהסכמים שנחתמו בינו לבין המשיבים 4-1 בגין מכירת קרקע שרשומה בבעלותו, בטלים, וכי על הנתבעים לשלם לו פיצויים. בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי המבקש זכאי לבטל את ההסכמים כיוון שלא קיבל מהמשיבים 4-1 את מלוא התמורה בגין מכירת הקרקע כקבוע בהסכמים. בגדר טענה זו ציין המבקש, כי קיבל על חשבון התמורה (שלטענתו עמדה על סכום כולל של 120,000 דולר, אף כי התמורה הכוללת הנקובה בהסכמים שבינו לבין המשיבים 4-1 עומדת על 85,000 דולר), סכום של 138,458 ש"ח בלבד (כ-40,000 דולר לפי שער של 3.53 ש"ח לדולר).

2.        המשיבים 4-1 טענו בכתב ההגנה כי המבקש "שכח" לציין בכתב התביעה שבנוסף לסכום הנ"ל קיבל שיק על סך 187,200 ש"ח. לטענתם, בהתחשב בסכום התמורה הכולל הנקוב בהסכמים שבינם לבין המבקש (85,000 דולר), בסכומים ששולמו למבקש ובסכום ששולם על-ידם בגין מס שבח (בו לכאורה חב המבקש), הרי ששולמה מלוא התמורה.

           בכתב התשובה הודה המבקש כי קיבל את הסכום של 187,200 ש"ח, וטען כי השמטת ענין זה מכתב התביעה היא תוצאה של אי הבנה בין אבי המבקש, הבקיא בעובדות העסקה, לבין בא-כוח המבקש.

3.        המשיבים הגישו בקשה למחיקת כתב התשובה בטענה שהוא כולל נימוק תביעה חדש ו/או טענות שבעובדה שאינן מתיישבות עם טענותיו של המבקש בכתב התביעה (תקנה 64 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; : התקנות). טענה זו נסמכה, בין היתר, על ההודאה בקבלת הסכום של 187,200 ש"ח, בניגוד לנטען בכתב התביעה. המשיבים טענו טענה זו גם בנוגע לחלקים אחרים של כתב התשובה, אך עמדתם לא התקבלה והענין אינו רלבנטי לבקשה דנא.

4.        ביום 4.3.2012 קיבל בית משפט קמא (כב' השופט ר' וינוגרד) את טענת המשיבים בחלקה - לגבי הודאת המבקש בקבלת התשלום בסך 187,200 ש"ח, ופסק, כי: "טענה זו אינה אלא תיקון עובדתי לכתב התביעה", ו"אם מבקש התובע להעלות טענה זו, עליו להתכבד ולהגיש בקשה ערוכה כדין לתיקון כתב התביעה, מלווה בתצהיר, וזו תידון במועד ובדרך המתאימים".

           על החלטה זו מבקש המבקש לערער (כמו גם על החלטות נוספות של בית משפט קמא, בנושא אחר, אליהן אתייחס בהמשך הדברים).

5.        לטענת המבקש, כיוון שהוא הודה בטענות המשיבים לענין קבלת הסכום הנ"ל, לא מדובר במצב של שינוי חזית או טיעון שאינו מתיישב עם האמור בכתב התביעה. לשיטת המבקש, מדובר בהתייחסות לאמור בכתב ההגנה שאינו מהווה נימוק תביעה חדש ואינו יוצר פלוגתא חדשה, ולפיכך אין מניעה לכלול את הדברים בכתב התשובה. המבקש מוסיף, כי טענתו הבסיסית, שלא קיבל לידיו את מלוא התמורה, שלשיטתו עומדת על 120,000 דולר, כלל לא השתנתה, גם לאחר שהודה בקבלת הסכום האמור.

6.        אין מקום ליתן רשות ערעור ביחס להחלטה מיום 4.3.2012, אף מבלי להורות תחילה על הגשת תשובה לבקשת רשות הערעור.

           לכאורה יש צדק מסוים בדברי המבקש, שכן הודאתו בקבלת הסכום של 187,200 ש"ח, שנעשתה במסגרת כתב התשובה, לא יצרה כל חזית מחלוקת חדשה עם המשיבים, שהרי בענין זה, של קבלת הסכום האמור על-ידי המבקש, יש הסכמה בין הצדדים. הסיבה המרכזית לכך שאין לכלול בכתב תשובה נימוק תביעה חדש היא, שהדבר יצריך תגובה מצד הנתבע, בעוד ש"סבב" החלפת כתבי הטענות הסתיים בהגשת כתב התשובה ואין לאפשר מצב שבו תיטען טענה שלצד שכנגד לא תהיה הזדמנות להגיב עליה בכתב טענותיו, שכן לנתבע אין זכות להגיש כתב טענות לאחר כתב התשובה (תקנה 63 לתקנות). אך אין זו הסיבה הבלעדית לאיסור שבתקנה 64 לתקנות, כפי שגם עולה מהעובדה שתקנה זו אינה מתייחסת רק לנימוק תביעה חדש, אלא גם ל"טענה שבעובדה שאינה מתיישבת עם טענותיו הקודמות של אותו בעל דין". עם סיום הגשת כתבי הטענות, שהאחרון שבהם הוא כתב תשובה (אלא אם כן ניתנת רשות מיוחדת להגשת כתב טענות נוסף), על בית המשפט ובעלי הדין לדעת מה הן עמדות הצדדים באשר לעובדות המרכיבות את עילת התביעה ועילת ההגנה. אם תובע טען טענה עובדתית פלונית בכתב התביעה ואילו בכתב התשובה נטענה מפיו טענה עובדתית שונה באותו ענין, נוצר מצב בעייתי שאינו מאפשר לעמוד על עמדת התובע בצורה ברורה. אכן, כאשר, כמו במקרה דנן, התובע חוזר בו בכתב התשובה מהאמור בכתב התביעה, לא קיימת אותה אי בהירות. אלא שמבחינה פורמאלית אכן "דרך המלך" במצב דברים זה היא הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה. בקשה כזו נדרשת לא רק כדי שכתבי הטענות של התובע לא יסתרו האחד את השני, אלא, בעיקר, כדי שבית המשפט ובעל הדין שכנגד יוכלו לעמוד על הסיבות לשינוי בקו הטיעון של התובע. מדוע מלכתחילה ציין שקיבל "רק" 138,458 ש"ח ו"שכח" שקיבל סכום נוסף, משמעותי ביותר, של 187,200 ש"ח.

           כידוע, תקנה 92 לתקנות קובעת כי "תיקון של טענה עובדתית או הוספתה טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות". בהכללת ההודאה בקבלת הסכום הנוסף בכתב התשובה "עקף" המבקש את דרישת תקנה 92 לתקנות. בנסיבות אלה, רשאי היה בית המשפט המחוזי להישען על האיסור שבתקנה 64 לכלול בכתב תשובה טענה שבעובדה שאינה מתיישבת עם כתב התביעה, ולהורות למבקש שאם הוא מעונין לכלול בכתבי טענותיו את העובדה שקיבל גם 187,200 ש"ח, יעשה זאת ב"דרך המלך". זאת ועוד - לעניין הזכות לביטול החוזה, קיים הבדל מהותי ועקרוני בין מצב שבו תובע טוען שקיבל חלק קטן מהתמורה לבין מצב שבו תובע טוען שקיבל חלק ניכר מהתמורה. בכתב הגנתו זכאי הנתבע להשיב לטיעון התובע, ואם טיעון עובדתי זה עולה לראשונה בכתב התשובה אין לנתבע הזדמנות לעשות כן. כך, למשל, לאחר שהמבקש הודה בקבלת הסכום הנוסף, יש אפשרות שיימצא שמלוא התמורה שולמה לו, לפחות זו שעל המשיבים לשלם, שכן בהסכמים עם המשיבים התמורה הכוללת עומדת רק על 85,000 דולר, וההפרש עד ל-120,000 דולר, אם המבקש זכאי לו, יכול שהוא מגיע לו מצד שלישי שכלל לא נתבע (אחד בשם פסח איזנבך). כלומר, כדי לאפשר למשיבים לפרוש את הגנתם אל מול הגרסה העובדתית "המעודכנת" של התובע, יש לכלול אותה בכתב התביעה.

7.        במילים אחרות: במקרה זה, העובדה שהמבקש כלל בכתב התשובה טענה שבעובדה שאינה מתיישבת עם הגרסה שהעלה בכתב ההגנה, לא גרמה לחוסר בהירות בהבנת מערך הטענות וגדרי המחלוקות, שכן המבקש הודה בטענת המשיבים בסוגיה הנדונה. לפיכך, מבחינת המטרה העיקרית שלהגשמתה קיים הכלל שבתקנה 64 לתקנות, ספק אם היה מקום למחוק מכתב התשובה את ההודאה בקבלת הסכום הנוסף, גם אם פורמאלית הופרה הוראת התקנה. אלא שכיוון שיש בכך תיקון ושינוי של האמור בכתב התביעה, ולא רק תוספת לאמור שם שאינה סותרת אותו, היה מקום לפעול כפי שהחליט בית המשפט המחוזי ואין להתערב בהחלטתו.

           לא זו אף זו - אין מדובר במצב בו המבקש נותר ללא תרופה. ההחלטה לא יצרה מצב בלתי הפיך. המבקש יכול להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה ובהתחשב בשלב המוקדם בו מצויים ההליכים, יש להניח שדרכו זו לא תחסם, ככל שיתקיימו יתר התנאים הנדרשים ובכפוף להוראות שרשאי בית המשפט להורות בקשר עם תיקון כתב התביעה. מדובר, אפוא, בנושא דיוני שמסור בעיקרו לשיקול דעת בית המשפט, וכיוון שדרכו של המבקש לבקש תיקון כתב התביעה פתוחה, נראה שהחלטת בית המשפט לא גרמה לעיוות דין של ממש.

           בנסיבות אלה אין מקום ליתן רשות ערעור על ההחלטה מיום 4.3.2012.

8.        המבקש מלין גם על החלטות שניתנו ביום 20.3.2012. החלטות אלה נוגעות לבקשות המבקש לעיין בנוסח המלא של ההסכמים שבין המשיבים לבין צדדים שלישיים בקשר עם הקרקע נושא המחלוקת ולקבל מידע בנוגע לזהות הנהנה שבשמו פעל המשיב 5 כנאמן, כאשר התקשר עם המשיבים 2-1 לרכישת זכויות במקרקעין. גם בענין זה אין מקום למתן רשות ערעור. בית משפט קמא עיין במסמכים ובנתונים שהמבקש מעונין לקבל ומצא שאלה כלל אינם קשורים למישור היחסים שבין המבקש לבין המשיבים וקיימים טעמים טובים שלא לגלותם למבקש כדי לשמור על זכויות צדדים שלישיים שאינם קשורים ישירות למחלוקת שבין הצדדים. אין להתערב בהחלטה זו, שעניינה היקף הגילוי המוקדם, נושא המסור לשיקול דעת רחב של הערכאה הדיונית.

           אשר על כן, גם בנוגע להחלטות מיום 20.3.2012 נדחית בקשת רשות הערעור. רק מכיוון שלא התבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות.

           ניתנה היום כ"ד באב התשע"ב (12.8.2012).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. הג